על מעברים ופרידות...
כל מעבר מורכב מ"שינוי"- אירוע שמשנה את המציאות כפי שהכרנו אותה, ו"תקופת מעבר" המתחילה בפרידה מהמוכר, ממשיכה בהכנה לחדש, הסתגלות לחדש, ומסתיימת כאשר אנו מרגישים נינוחים ובטוחים במסגרת החדשה או במקום בו אנו נמצאים.
כאשר ילדנו מסיים מסגרת או מתחיל מסגרת חדשה, חל ה"שינוי"- הוא נאלץ להתמודד עם פרידה מהמוכר (הגננת והסייעות, הילדים, המרחב המשחקי הלימודי המוכר, לו"ז יומי, שפה שלמד לתקשר בה ודרכה, מרחב ביתי ועוד) ולעבור למסגרת אחרת, דבר שעשוי לעורר רגשות שונים ומגוונים- לחץ, פחדים, חששות, התרגשות, רצון לרצות, הימנעות מתהליך פרידה ועוד.
כאשר מגיע שינוי ללא תיווך של המתרחש, עשויות להיחוות תחושות של מתח וחשש, ולעיתים אף פחד מהלא מוכר. אנו רוצים לתמוך בילדינו במעבר- להכין אותם לעתיד לבוא, כך שכאשר יגיע השינוי, הוא יחווה כיותר מוכר, וגם אם לא, ילדינו ידעו כי אנו שם איתם יד ביד. הספרים שלפניכם נועדו לעזור לכם ולילדכם בדיוק בזה- לצעוד יחד בהכנה של הקרקע המשתנה מבעוד מועד, לדבר על העתיד לבוא בגובה העיניים, להשרות ביטחון ולתת מקום לכל מנעד הרגשות שהילד מביא כתגובה לשינוי המתקרב.
אקטינג אאוט
מתרחש אצל כולנו, בכל הגילאים.
כאשר תוכן רגשי שלנו בא לידי ביטוי בהתנהגות שלנו, אך לא מקושר אצלנו לכך, אנו לא בהכרח מבינים מדוע אנו מתנהגים כך. למשל, כאשר אני לא רוצה לתת תשובות לבוס אז אני פשוט לא מגיע לפגישה, אני מתחמק ובמודע נותן לעצמי מלא תשובות וסיבות למעשים שלי, מלבד המצב הרגשי וההתמודדות שהסיטואציה מעלה בי. אצל ילדים למשל, כאשר ילד צועק או סופק ידיים ואינו יודע לקשר את ההתנהגות שלו לרגש מסוים או למצב רגשי בו הוא נמצא.
אקטינג אאוט יכול להגיע בהרבה מצבים, במיוחד בכאלה הנושאים תוכן רגשי מורכב, והוא התנהגות נראית. בילדים, בטח בגילאים הצעירים, אקטינג אאוט הוא הזדמנות עבורנו ההורים, להבין כי מאחורי ההתנהגות שהילד מראה לנו, יש סיפור רגשי שהוא מספר לנו.
אז למה אני מספרת לכם את כל זה?
מעבר, הסתגלות, פרידה- כולם מצבים מורכבים המעוררים מגוון רגשות ומתוך כך, מביאים גם להתנהגויות שונות ומגוונות, לאקטינג אאוט, לדרך בה ילדכם יספר לכם את שהוא מרגיש.
הספרים שלפניכם נועדו לעזור לתמוך בתהליכים הללו. כשתהליך של מעבר מתחיל להיטמע, נראה ונצפה שילדינו ישקפו לנו את זה באיזשהו אופן. כשילדכם מגיב לחלק מסוים בסיפור בהתנהגות, הוא כנראה מספר לכם את המקום הרגשי בו הוא נמצא. זה כלי מדהים לכך, וזה מאפשר לכם להיות איתו וללוות אותו בחוויה הרגשית שלו. כל התנהגות יכולה להיות סיפור של ילדכם, שיתוף שלו אתכם במה שעובר עליו באופן לא מודע. אפרוש כאן כמה התנהגויות ששיתפו אותי קוראים, ששיקפו מצבים רגשיים בעקבות הקריאה המשותפת בספרים:
-אחיינית שלי, לאחר מספר הקראות בספר, עזבה את הסיפור וביקשה להתייחד לבד בחדר עם המוצצי.
-ביתי שלקראת סוף שנה החלה לדרוש מהמטפלת שלה להתנהג כפי שהיא רוצה, או כמו שהמטפלת אמרה: היא ממש מתנהגת כמו מתבגרת! זה הטריד אותי עד שנפל לי האסימון- היא מטמיעה את תהליך הפרידה, ומביעה רגש (במקרה הזה כעס) בהתנהגות שלה כלפי המטפלת. אם הייתה במודעות ומדברת כבר שוטף, כנראה הייתה אומרת: "אני לא רוצה להיפרד ממך, זה מכעיס אותי ולא נעים לי שזה המצב".
-עמודים מסוימים בסיפור שילדה שקוראת בו מעדיפה לדלג עליהם.
-ילד שעזב את הסיפור באמצע והלך לשחק.
כל ההתנהגויות הללו הן חשובות ויכולות להיות (אם כי לא תמיד) רמזים עבורנו לתהליך הרגשי שילדנו חווים סביב המעבר. אם בעקבות הסיפורים ילדכם מגיב בהתנהגות שונה, לפעמים גם "לא נעימה", באופן פרדוקסלי הזכירו לעצמכם שייתכן שיש לכם פה הזדמנות, שזה סימן חיובי, הוא משתף אתכם במה שהוא חווה מתוך הקריאה המשותפת.
הבנה שמתרחשת פרידה מביאה לרגשות מגוונים. בעזרת ההתנהגות הנראית, אנו יכולים לשאול את הילד שאלות, לתת מקום לרגשות שלו, ולעזור לו במצב המורכב של המעבר אותו הוא חווה. בכך אנו מקדמים אותו בתהליך המעבר והפרידה- נותנים לו אישור לחוויות והרגשות שלו, ומנרמלים לו את עצמו ואת המתרחש סביבו.